החלטה בתיק בש"פ 5661/13

1.        בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 3.9.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 2926-12-12 המתנהל בבית משפט השלום בקרית גת, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.        נגד המשיב ושניים אחרים (להלן ביחד: הנאשמים) הוגש כתב אישום המחזיק חמישה אישומים, אשר שניים מתוכם (האישומים השני והחמישי) מיוחסים למשיב. על פי האמור בבקשה, כתב האישום הנ"ל הוגש כחלק מפרשייה נרחבת בה היו מעורבים 16 נאשמים, שעניינה עבירות של סחר ותיווך בסמים מסוכנים. 14 מהנאשמים בפרשה הודו במסגרת הסדרי טיעון, ועל חלקם נגזרו עונשי מאסר שונים.

           כמתואר באישום השני, ביום 26.8.2012 התקשר סוכן משטרתי לנאשם 1 בכתב האישום וביקש ממנו סמים. נאשם 1 הפנה את הסוכן למשיב (נאשם 2 בכתב האישום). השניים נפגשו, הסוכן מסר למשיב 200 ש"ח ובתמורה קיבל 2 חבילות של סם מסוג הרואין במשקל כולל של 0.8417 גרם נטו. בגין כך, הואשם המשיב בעבירה של יצוא, יבוא, סחר והספקה לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ד-1973 (להלן:הפקודה)).

           כמתואר באישום החמישי, ביום 27.9.2012 התקשר הסוכן למשיב וביקש ממנו סמים. המשיב אמר לו שישלח אליו מישהו. בהמשך לכך, נפגש הסוכן עם נאשם 3 בכתב האישום ועם אדם נוסף (אשר על פי האמור בבקשה, לימים נתפס והוסף לכתב האישום כנאשם 4). הסוכן מסר 200 ש"ח ובתמורה קיבל סם מסוג הרואין במשקל כולל של 0.8673 גרם נטו. בגין כך, הואשם המשיב בעבירה של תיווך בעסקי סמים מסוכנים לפי סעיף 14 לפקודה.

הליכי המעצר עד כה

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. לאחר דיון שהתקיים ביום 11.12.2012, קבע בית משפט השלום באשקלון (מ"ת 2944-12-12, כב' השופטת נ' שמואלי-מאייר) כי בעניינו של המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית וכן עילת מעצר. יחד עם זאת, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר בעניינו. ואולם, תסקיר שירות המבחן שנערך לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וביום 3.1.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ההליך העיקרי

4.        ביום 13.2.2013, לאחר מספר דחיות שנבעו בין היתר בשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון על-ידי המבקשת, ניתן על-ידי בא-כוח המשיב מענה מפורט לכתב האישום. עוד קודם-לכן, ביום 31.1.2013, הגיש בא-כוח המשיב בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הדיון בבקשת המשיב ובבקשות דומות של נאשמים אחרים בפרשה נקבע לשמיעה במאוחד, ובשני ימי דיונים (6.5.2013 ו-9.5.2013) הורה בית המשפט (כב' השופטת ר' לביא) על חשיפתם של חלק מחומרי החקירה.

5.        ביום 25.6.2013 התקיים דיון מאוחד לכלל הנאשמים בפרשה, במסגרתו הודיעו באי-כוח הנאשמים 3 ו-4 בכתב האישום כי הגיעו להסדר טיעון לפיו נאשמים אלה יודו בעובדות כתב אישום מתוקן וייגזרו עליהם עונשים עליהם הסכימו הצדדים מראש. בית המשפט הרשיע את הנאשמים 3 ו-4 ודחה את הדיון בעניינם לשמיעת טיעונים ומתן גזר דין ליום 3.9.2013. עדותו של הסוכן המשטרתי נדחתה ליום 9.7.2013 בשל בעיות שהתגלו בייצוגו של הנאשם 1.

6.        בדיון שהתקיים ביום 9.7.2013 הודיעו באי-כוח הנאשם 1 כי גם הם הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם 1 יודה בעובדות כתב אישום מתוקן וייגזר עליו עונש מאסר מוסכם מראש. בית המשפט הרשיע את הנאשם 1 על-פי הודאתו וגזר את עונשו. כעולה מהבקשה שבפני, באותו דיון נשמעה גם עדותו של הסוכן המשטרתי בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. כמו כן, במהלך הדיון התברר כי אשת המשיב מקליטה את הדיון באמצעות טלפון נייד. היא הוצאה מן האולם והטלפון נלקח ממנה. לאחר שמיעת עדותו של הסוכן המשטרתי, קבע בית המשפט דיון נוסף ליום 17.9.2013 לצורך שמיעת עדותם של ארבעה עדי תביעה נוספים.

הבקשה

7.        המבקשת טוענת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בעניינו. לטענתה, המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא גבוהה. הודגש כי למשיב עבר פלילי מכביד, הכולל 18 הרשעות קודמות וביניהן עבירות של בריחה ממעצר, סמים, אלימות ורכוש, וכי בגין עבירות אלה נידון המשיב בעבר לעונשי מאסר ממושכים. כמו כן, הודגש כי המעשים המיוחסים למשיב במסגרת כתב האישום הנוכחי בוצעו לכאורה חודשים ספורים לאחר שחרורו מהכלא. עוד נטען, כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב, בין היתר בשל כך שלא מצא את אשתו מפקחת ראויה (ונטען כי מדיון ההוכחות האחרון עולה ספק אם חל שינוי בכשירותה לפקח על המשיב). כמו כן, הודגש כי שירות המבחן סבר שקיים סיכון גבוה להתנהגות עוברת חוק מצידו של המשיב וכי הוא לא הביע נכונות להשתלב בטיפול. המבקשת התייחסה לכך שמשפטו של המשיב מתארך, אולם לטענתה קיימים טעמים רבים לעיכובים השונים, ביניהם מורכבותה של הפרשה, ריבוי הנאשמים, חילופי ייצוג ועיכוב בהוצאת תעודת החיסיון. עם זאת, נוכח מכלול הדברים, נטען כי נקודת האיזון הנבחנת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, טרם השתנתה אף בחלוף תשעת החודשים בהם היה המשיב עצור, ועל כן יש להורות על המשך מעצרו.

8.        בדיון שנערך בפניי טען בא-כוח המשיב, עו"ד פלומו, כי יש לדחות את הבקשה ולהורות על חלופה בדמות מעצר בית בתוספת איזוק אלקטרוני. נטען, כי לאחר תשעה חודשים בהם היה המשיב עצור, ניתן לומר כי הושקעו שלוש שעות בלבד לצורך שמיעת הוכחות, וכי חרף טענות המבקשת כי הפרשה היא מורכבת וישנו מספר רב של נאשמים, הרי שנכון לעת הזו המשיב ונאשם נוסף נותרו הנאשמים היחידים בפרשה שלא ניתנה לגביהם הכרעת דין, וכי חלק מהנאשמים כבר סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם. בא-כוח המשיב הטעים כי להערכתו יידרשו עוד כ- 4-3 דיוני הוכחות לצורך סיום שמיעת העדים. אשר לעברו הפלילי של המשיב, נטען כי המשיב לא הורשע בעבירות של סחר בסמים וכי עבירות הסמים בהן הורשע היו בעברו הרחוק. עוד נטען, כי המשיב שוחרר בעבר לחלופות מעצר אותן לא הפר. בנקודה זו יצוין, כי באת-כוח המבקשת, עו"ד פרג'ון, טענה שמהרישום הפלילי של המשיב עולה כי הוא הורשע בעבר בעבירות של הפרת הוראה חוקית ובריחה ממעצר.

           לבסוף, יצוין, כי במהלך הדיון הצהיר המשיב בעצמו, ואף חזר על דבריו לאחר שנועץ עם בא-כוחו, כי הוא לא מעוניין בתסקיר נוסף מטעם שירות המבחן.

הכרעה

9.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין חירותו של הנאשם, שעודנו נהנה מחזקת החפות, לבין ההגנה על האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו, וניהולו התקין של ההליך. השיקולים המרכזיים המובאים בחשבון בגדרי האיזון הם המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות ההליך העיקרי שנשמע בפני הערכאה המבררת (ראו, למשל, בש"פ 2431/13 מדינת ישראל נ' דוידי (1.5.2013)). ככלל, ניתן לומר כי ככל שנמשך ההליך העיקרי, נוטה נקודת האיזון אל עבר חירותו של הנאשם. עם זאת, קצב התקדמות ההליך אינו שיקול העומד בפני עצמו, ואין בו כדי לאיין כליל את משקלם של האינטרסים הציבוריים הנוגדים.

10.      בענייננו, אכן נראה שקצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון, בלשון המעטה, כפי שטען בא-כוח המשיב. המשיב עצור מזה תשעה חודשים ועד עתה התקיים דיון הוכחות אחד במסגרתו העיד עד אחד בלבד במשך שעות ספורות. ברי כי מצב זה איננו רצוי. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שבפרשה כולה הוגשו מספר כתבי אישום, וריבוי הנאשמים, כמו גם עניינים פרוצדוראליים של הוצאת תעודת חיסיון ובקשות לעיון בחומרי חקירה, גרמו לעיכובים בהתקדמות שמיעת התיק. מכל מקום, לכאורה, במצב זה ייתכן שהיה מקום לשקול עריכת תסקיר נוסף בעניינו של המשיב על-מנת לבחון שוב חלופת מעצר, הפעם תוך התחשבות בחלוף הזמן ובכך שהמשפט לא הסתיים בתוך תשעת החודשים שנקצבו על-ידי המחוקק. אלא שנוכח דבריו המפורשים של המשיב עצמו בדיון בפניי, לפיהם אין הוא מעוניין בתסקיר כלל ועיקר, אפשרות זו אינה עומדת על הפרק, וברי כי אין מנוס מקבלת הבקשה להארכת מעצרו. זאת כיוון שנוכח מכלול הנתונים, לרבות התסקיר שניתן בשלביו הראשונים של ההליך, אפשרות השחרור ללא תסקיר עדכני אינה ראויה. בהקשר זה, לא למותר לציין כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא גבוהה, כי עברו הפלילי הוא מכביד ואף כולל, בין היתר, הרשעה בעבירה של בריחה ממעצר, וכי התסקיר שנערך בעניינו לפני מספר חודשים לא המליץ על שחרורו. בנסיבות אלה, אין להורות על שחרורו לחלופת מעצר ללא בחינה של החלופה ושל המשיב באמצעות שירות המבחן.

11.      לסיום, ראיתי להדגיש, כי על בית המשפט שדן בהליך העיקרי לעשות ככל שביכולתו על-מנת להביא לסיום את שמיעת התיק בהקדם האפשרי. להתרשמותי, במצב הנוכחי, משעניינם של מרבית הנאשמים כבר הסתיים, ומספרן של ישיבות ההוכחות הנדרשות לצורך שמיעת התיק, כפי שעדכן בא-כוח המשיב, איננו רב, יש לסיים את שמיעתו בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, ואף קודם-לכן. המבקשת תפנה לבית המשפט בבקשה להוסיף מועדי הוכחות שיספיקו להשלמת השמיעה כאמור וחזקה עליו שיעשה כמיטב יכולתו להיענות לבקשה.